דרגות החופש האסטרטגי של חמאס בחסות מרחב הנוחות שישראל מאפשרת.
רצף הפיגועים אינו נפסק, ומערכת הטרור הפלסטינית שהחלה במרץ 2022 מתרחבת ומתפשטת. החמאס לוקח אחריות על חלק מהפיגועים, מעודד ומסייע בכסף ובנשק לאחרים ואינו נדרש לשלם על כך כל מחיר. לצד פיגועי דריסה, ירי בצירי התנועה ורצח יהודים ביהודה ושומרון ובשטח מדינת ישראל, החמאס פועל לפיתוח יכולות ותשתית לירי רקטות מאזור ג’נין לכיוון יישובי הגלבוע וצפון הארץ. הרקטות עדיין פרימיטיביות וכל ניסיונות השיגור נכשלו עד עתה, אולם הכנסת רקטות כחלק ממחסן הנשק בשומרון עוד עלולה להתפתח לכלל איום משמעותי אם לא תטופל באופן נחרץ על ידי ישראל.
בנוסף על כך, בתחילת אפריל 2023 נורה מטח של 34 רקטות מלבנון לעבר ישראל, ולדברי דובר צה”ל הירי בוצע על ידי “חמאס פלסטיני”. למותר לציין שגם ירי זה עבר ללא כל תגובה ישראלית משמעותית. על רקע פיגועים אלה, פעילי חמאס קוראים עתה (ספטמבר 2023) לתושבי עזה לחזור להשתתף בצעדות מחאה (השיבה) לאורך הגבול, לאחר שהחלה הכשרת חמישה מחנות לצורך ארגון התהלוכות וההפגנות לאורך גדר הגבול עם ישראל, ככל הנראה על רקע הקשיים הכלכליים והלחץ הפנימי שתנועת החמאס נתונה בו בתוך הרצועה, וכמענה לביקורת המוטחת בחמאס עזה בגין אי השתתפותו במאבק המזוין נגד ישראל המתנהל רק משטחי יהודה ושומרון.
למעשה רצועת עזה היא המרחב היחיד שבו חמאס מנסה לשמור על רגיעה יחסית, כשממשלות ישראל בכל השנים האחרונות מייצרות לארגון את מרחב הנוחות לצורך מימוש שני יעדים. ישראל מסייעת לחמאס בשיקום הרצועה ושיפור המצב הכלכלי (כולל באמצעות יציאת כ-20,000 פועלים פלסטינים לעבודה בישראל) תמורת רגיעה בעזה. אלא שבחסותה הארגון מקדם, ללא הפרעה, את מהלכי ההתעצמות הצבאית שלו, ובכללם ניסויי כלים לרקטות חדישות ומסוכנות יותר מבחינת הטווח, הדיוק וראש הנפץ. במקביל לשמירת הרגיעה ברצועת עזה, הארגון פועל במאמץ שיטתי לפיתוח תשתיות הטרור של הארגון ביהודה ושומרון והפעלתן. כמו כן חמאס מעודד טרור, גם של פלסטינאים שאינם נמנים עם שורות הארגון, באמצעות תשלום כסף והספקת אמל”ח.
בנוסף, הארגון פועל, בעיקר באמצעות צאלח אלערורי, המתגורר בבירות ופועל בחסות חיזבאללה ובעידוד ותמיכה איראנית, לביסוס תשתיות הטרור בדרום לבנון והכשרת חזית פעילה נוספת נגד ישראל. הנהגת החמאס ברצועת עזה ומחוצה לה גם שותפה במאמץ להסלמה בהר הבית ובחדירה לערביי ישראל לצורך הכנה של חזית פנימית בתוך ישראל. מעשי חמאס וכוונות הארגון אינם נסתרים מן העין. מנהיגי חמאס מצהירים על פעילותם זו ומתגאים בה, תוך התגרות בישראל ואיומים עליה. מפלס הביטחון העצמי של המנהיגים עולה. כל זאת בשל הערכתם שישראל לא תפעל בתגובה לפעילות זו נגד הנהגת הארגון בעזה או הנהגת החוץ של הארגון. ככל שהזמן עובר הנחה זו של חמאס נראית מדויקת למדי, ומרחב הנוחות שישראל משמרת בהתנהלותה מאפשר לחמאס דרגות חופש גבוהות יותר, כשבמקביל, כך נדמה, לפחות בעיני חמאס וחיזבאללה, ההעדפה הישראלית היא הכלה. נוסף על כך, המשבר הפנימי שישראל חווה נתפס בעיני חמאס, חיזבאללה ואיראן כעדות לתהליך ההתפוררות הצפוי של ישראל, המקרב את שלושתם לשעת הכושר לתקיפה רב-זירתית של ישראל, שתוביל לקריסתה.
פעילות החמאס בלבנון מתאימה לכל אויבי ישראל. לחמאס היא מתאימה כי זה יוצר בידול מול מנהיגות החמאס ברצועה, שבה השקט נשמר. לחיזבאללה בלבנון זה נוח מאחר שכך נשמר החיכוך הקבוע מול ישראל ויש לו מרחב הכחשה. ככל הנראה גם לישראל זה מתאים, מאחר שהרגיעה ברצועת עזה נמשכת ולא מתפתח לחץ ציבורי לפעול נגד החמאס בעזה. בעת הרגיעה בעזה ישראל יכולה להשקיע בהיערכות למלחמה בזירה הצפונית, לבניין הכוח לעימות אפשרי מול איראן, ובחודשים האחרונים לתגבור כוחות ביהודה ושומרון. החמאס מצא מודל מיטבי, הנשען על חמישה מרחבי פעולה המאפשרים לו גמישות ותמרון: עזה, יהודה ושומרון, מזרח ירושלים, ערביי ישראל ולבנון, תוך בידול רצועת עזה מזירות הטרור הפעילות, בעיקר ביהודה ושומרון ובלבנון. הארגון מתרכז בהפעלת טרור ביהודה ושומרון, התורם לערעור יציבותה של הרשות הפלסטינית. האחרונה מתקשה להתמודד עם החמאס ולפרק את תשתיות הטרור של הארגון. כל מאמץ כזה מצידה מוביל להתנגשויות בין מנגנוני הביטחון הפלסטינים לבין הרחוב הפלסטיני ומקבע את התפיסה בדבר היותה משתפת פעולה עם הכיבוש הישראלי. הקושי של מנגנוני הביטחון הפלסטינים מחייב את ישראל לפעול במקרים רבים בכוחות עצמה לצורך סיכול טרור, פעילות מבצעית אינטנסיבית, המעלה בהכרח את רמת החיכוך עם האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית ומובילה לגידול של ממש במספר העצורים, הנפגעים וההרוגים מקרב הפלסטינים. תוצאה זאת עוזרת לחמאס למצב את עצמו כחוד החנית באתוס ההתנגדות המזוינת הפלסטיני.
ההישג של חמאס משולש: הארגון מצליח להזין ולטפח את אתוס ההתנגדות המזוינת ואת תרומתו המרכזית; הוא מוביל לגידול מתמשך בהיקפי פעילות הטרור נגד ישראל; במקביל החמאס מצליח לקעקע את מעמד הרשות הפלסטינית, להתחזק על חשבונה ולהיבנות כחלופה שלטונית לגיטימית בעיני הציבור הפלסטיני. החמאס, שנתמך גם הוא על ידי איראן ושלוחה חיזבאללה, אינו דומה לג’יהאד האסלאמי הפלסטיני הנתמך על ידי איראן. התלות של הג’יהאד האסלאמי באיראן מוחלטת, ולהבדיל מחמאס אין הוא רואה את עצמו כחלופה שלטונית לרשות הפלסטינית ואינו חש מחויבות או אחריות כלפי האוכלוסייה המקומית. כל מהותו היא ארגון טרור, וזכות קיומו היא המאבק המזוין נגד ישראל. החמאס איננו רק ארגון טרור אלא גם תנועה רעיונית, פוליטית וחברתית, בעלת שאיפות להנהיג את התנועה הלאומית הפלסטינית ולשלוט בישות הפלסטינית. יש לה סדר יום ברור מאוד ואחיזתה בשטח משמעותית הרבה יותר, מה גם שהיא הריבון ברצועת עזה.
אומנם חמאס יכול להתקיים ולהמשיך ולפעול גם ללא סיוע איראני, אך ההתקרבות בין הנהגת החוץ של הארגון בהובלת אלעארורי והנייה, ושהותו של אלעארורי בבירות בחסותו ובצילו של נצראללה, הופכת את חמאס לאיום משמעותי ומורכב יותר. כבר לא מדובר בישות התחומה ומוגבלת למרחב של רצועת עזה בלבד. נוכחותו והשפעתו גם במרחבים האחרים ועומק שיתוף הפעולה עם איראן וחיזבאללה הופכים את חמאס ליריב מסוכן יותר, שכל עימות איתו יכול להוביל למלחמה רב-זירתית. את זה מבינים חמאס, חיזבאללה ואיראן ולכן הם ממשיכים לטפח את החמאס, כשישראל שקועה בבעיותיה מבית, צבאה ועוצמתה הצבאית נתפסים כנחלשים וממשלתה נתפסת כבעלת חופש פעולה מוגבל. מדובר בתצרף המשרת את הרעיון המארגן של מלחמת התשה נגד ישראל, המבוסס על תפיסתה כחברה מערבית נהנתנית בעיני ציר ההתנגדות, בעלת יכולת עמידה מוגבלת. ולכן התצרף, המשרת את הגיון ההתשה והיכולת לפעול מכמה חזיתות הופך לאתגר אסטרטגי בעל פוטנציאל נפיצות וסיכון גבוה במיוחד.
הערכה זאת מחייבת שינוי ישראלי ביחס לעזה. שימור כוחו של חמאס בעזה כרכיב הכרחי בבידול בין רצועת עזה ליהודה ושומרון ולרשות הפלסטינית היה שנים ארוכות אינטרס ישראלי. הנחת המוצא של תפיסת הבידול הייתה הגבלה של השפעת החמאס למרחב של רצועת עזה ויצירת מרחב תמרון מדיני גדול יותר מול הרשות הפלסטינית. במצב זה, לא סביר שישראל תשלם את מלוא התמורה תמורת הסכם עם חצי מהעם הפלסטיני או עם מדינה פלסטינית שבה יש אזור מורד המסכן את המדינה הפלסטינית. אולם נדמה שמדיניות הבידול מיצתה את תוחלתה. המחירים שאזרחי ישראל משלמים בשל רצף פיגועי הטרור וההסלמה באיו”ש גבוהים מדי כאשר החמאס הופך לציר מרכזי במערכה רב-חזיתית נגד ישראל. הוא הופך לאיום אסטרטגי. מדינת ישראל אינה יכולה לקבל יותר את המשוואה הקיימת עם חמאס ותידרש לפעול במהרה לשנותה.
חמאס הפך לאתגר אסטרטגי מסוכן עבור ישראל בשל עוצמתו הצבאית ברצועת עזה. העוצמה הצבאית היא הבסיס לעוצמתו הפוליטית, המאפשרת לו לפעול ברוח המאפיינים שהוזכרו, למצב עצמו כחלופה לרשות הפלסטינית ולהפוך לנכס איראני חשוב, במסגרת המאמץ האיראני לביסוס כמה חזיתות פעילות נגד ישראל, בין אם לצורך התשתה ובין אם למטרת היערכות ליום פקודה לצורך תקיפתה מכל החזיתות במקביל. חמאס הוא אויב מסוכן, המאתגר את ישראל, שוחק את הרתעתה ומבסס את מלחמת ההתשה של הטרור נגדה.
האינטרס הישראלי הברור הוא להחליש את חמאס ואת שאר הארגונים ברצועת עזה באופן משמעותי. את זה ניתן לעשות רק באמצעות פגיעה קשה בעוצמתו הצבאית של הארגון. פגיעה כזו תחליש את החמאס ביהודה ושומרון ובה בעת גם את איראן ואת השפעתה בזירה הפלסטינית, הנשענת על פעולתם של שליחים בהכוונתה. גדיעה, ולו זמנית, של המאחז האיראני בזירה הפלסטינית, תחליש את ההשפעה של איראן, יכולה להוות הישג לישראל, ועשויה להעביר מסר מאיים גם לחיזבאללה.
החלשת חמאס משרתת לפיכך שני אינטרסים אסטרטגיים: החלשת איראן ומעורבותה בזירה הפלסטינית וחיזוק הרשות הפלסטינית, כדי שזו תוכל להיות רשות יציבה ומתפקדת, מה שהוגדר על ידי ממשלת ישראל הנוכחית (כמו קודמותיה) כאינטרס ישראלי חיוני. ישראל צריכה לגייס שותפים ולגיטימציה לטובת פעולה נחרצת מול מרכז הכובד של חמאס בעזה. כך, ורק אז, תצא למערכה צבאית שיהיה בה כדי לאפשר את מימוש היעדים האסטרטגיים של ישראל.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / ZUMA Wire / Yousef Mohammed
- בניית אתרים